קייפ ורדה

על הקבוצה - השנה הגיעו 8 סטודנטים מקייפ ורדה, הלומדים יחד עם הסטודנטים מאיסט-טימור, מאחר והם דוברי אותה שפה דומה, פורטוגזית. הרקע האקדמאי שלהם הוא בטכנולוגיה חקלאית, חקלאות בע"ח וירקות, ניהול משאבי טבע.
על המדינה - הרפובליקה של קייפ ורדה המורכבת מקבוצת איים באוקיינוס האטלנטי כ-500 קילומטרים מערבית לאפריקה האיים. רק כ-10 איים מתוך ה-15 מיושבים. האיים יושבו לראשונה על ידי הפורטוגזים במאה ה-15, וקיבלו את עצמאותם מפורטוגל בשנת 1975. במדינה חיים כ- 570,000 איש, רובם ממצוא מולאטי, רובם המכריע נוצרים קתולים ומיעוט פרוטסטנטי. השפה הרשמית היא פורטוגזית, ועיר הבירה היא פראיה
אקלים - קייפ ורדה מאופיינת בכמות גשם קטנה - כ-261 מ"מ בשנה, רובם בין אוגוסט לאוקטובר. באיי קייפ ורדה יש הרים ועמקים ובים שוניות, הנקודה הגבוהה בגובה 2,829 מטרים היא פסגת הר הגעש הפעיל פיקו דו פוגו.
כלכלה - קייפ ורדה סובלת ממחסור במשאבים ובמים. החקלאות מבוססת בעיקר על מי הגשמים. הכלכלה התפתחה מאז 1990, ומתנהלת בשת"פ עם פורטוגל , כולל הצמדה של המטבע המקומי לאשקודו הפורטוגזי ומ-1999 לאירו האירופי. בין משאבי הטבע ניתן לציין מלח, קנה סוכר, חומר פוצולני, ואבן גיר. האיים ממוקמים בצומת נתיבי תעופה וים. באי סאו ויסנטה ממוקם נמל גדול ונבנו 3 שדות תעופה בינלאומיים, ובכל אי מיושב נבנה שדה תעופה לתחבורה פנימית. רק ב-5 איים ניתן לפתח פעילות חקלאית משמעותית וכתוצאה מכך כ-90% מהמזון מגיעים מחוץ למדינה. הגידולים העיקריים הם תבן, תירס, שעועית, סוכר, בננה, קפה, ירקות וגרעיני מאלט לייצור בירה.
הקשר עם ישראל - בראשית המאה ה-21 התהדקו היחסים בין מדינת ישראל לקייפ ורדה, ובסוף שנת 2003 קייפ ורדה פתחה שגרירות בישראל ואילו שגריר ישראל בסנגל, מכהן גם כשגריר בקייפ ורדה. מאז אוגוסט 2017 קייפ ורדה מקפידה לתמוך בישראל בהצבעות הנערכות באו"ם, והקשרים בין המדינות התחזקו.
לידיעה כללית

• במרוצת השנים שימשו האיים כאחד המרכזים הגדולים לסחר בעבדים אפריקאים.
• בני קייפ ורדה נוהגים לחגוג אירועים משפחתיים במסיבות גדולות
• באיים ישנה בעיית אלכוהוליזם קשה, במיוחד בשל צריכת גריפה מקנה סוכר
• החברה היא בעלת אופי מצ'ואיסטי, למשל מקובל שגברים שורקים ומעירים לנשים ומתפארים בכיבושים המיניים שלהם
• בני קייפ ורדה נוטים להיות ישירים ובוטים בדיבור, מה שיכול להתפס בעיני זרים כגסות רוח
• מצד שני הם יכולים להבטיח לעשות משהו ללא כוונה לקיים, כדי לא להעליב בסירוב ישיר
• המרחב האישי הנוהג הוא מצומצם, והתקשורת הבינאישית כוללת נגיעות הדדיות
• הנעת האצבע ימינה ושמאלה בפניו של אדם היא דרך מקובלת ומנומסת לענות "לא"
• מושג הזמן הוא גמיש ולא מחייב