גמביה

על הקבוצה23 -  סטודנטים מגמביה, בגילאי 22-27 (מתוכם 8 בנות)  החלו את לימודיהם השנה אצלנו. לכולם רקע חקלאי. מגדלים בעיקר אורז, בצל, עגבניות ,חצילים, מורינגה, כבשים, מטעים, אגוזי אדמה, תירס, מזון לבע"ח. הרקע האקדמאי מאונ' של גמביה,  בעיקר בתחומי חקלאות, לימודי סביבה, ומדעי בע"ח. הסטודנטים לומדים  בקבוצה אחת יחד עם הסטודנטים מואנואטו.
על המדינה - הרפובליקה של גמביה היא המדינה היבשתית הקטנה ביותר באפריקה (11,300 קמ"ר, פחות משני מיליון איש). האקלים הוא טרופי, צורתה רצועה צרה, המוקפת על ידי סנגל חוץ מרצועת חוף באוקיינוס האטלנטי , ובמרכזה  זורם נהר גמביה. מצב גאוגרפי יוצא דופן זה נוצר ועוצב על ידי מעצמות קולוניאליות. גבולות המדינה אינם משקפים חלוקה אתנית או לשונית, ואוכלוסייתה מגוונת מאוד מבחינות אלה, אך  למעלה מ-90 אחוזים מתושבי גמביה הם מוסלמים. גמביה קיבלה את עצמאותה מבריטניה בשנת 1965, ונהנתה מיציבות שלטונית עד פלישת סנגל שסיימה את כהונת הנשיא הקודם. הנשיא המכהן הוא אדאמה בארו, שניצח בבחירות לתפקיד בדצמבר 2016, ותפס את השלטון. הבירה בנג'ול היא העיר הרביעית בגודלה במדינה. אנגלית היא השפה הרשמית, ערבית משמשת בעיקר ללימודי דת וחינוך.
 
כלכלה וחקלאות - גמביה היא אחת המדינות העניות בעולם, למרות שבשנים האחרונות היא חווה צמיחה בקצב של 5%-6% בשנה. אין בגמביה מחצבים, והכלכלה מתבססת על חקלאות תיירות ודיג. החקלאות, רובה בשיטות מסורתיות, מעסיקה כשלושה רבעים מכוח העבודה במדינה.  הגידול החקלאי החשוב ביותר הוא הבוטנים (מהווים יותר מ 5% מכלל התוצר הלאומי), וגם אורז, תירס, דוחן, כותנה, סוכר, פירות טרופים,  קסאווה ,דקלים, בקר ועיזים.  המגזר התעשייתי אינו מפותח, ומבוסס על עיבוד מוצרי חקלאות: מאפיות, עיבוד בוטנים, מבשלות שכר וכדומה. בנוסף משמשת המדינה תחנת מעבר בסחר בינלאומי.
הקשר עם ישראל - כשגמביה היתה תחת שלטון בריטי, התקיימו מגעים דיפלומטיים לא-רשמים  בין המדינות. עם תחילת היחסים הרשמיים  בשנת 1965, ישראל סייעה לגמביה בעיקר בתחומי החינוך והחקלאות. ב-1973 ניתקה גמביה את יחסיה עם ישראל כאות הזדהות עם מצריים, ובשנת 1975 הצביעה בעד החלטת האו"ם להכיר בציונות כגזענות. בשנת 1992, על רקע הסכמי אוסלו, חודשו היחסים, אך הנשיא הותיר היה פרו-איראני וישראל התקשתה להפיץ את מדיניות הסיוע שלה, כולל גיוס משתלמים חקלאיים מגמביה  להכשרה בישראל (ב- 1998 היו 12 משתלמים, בשנת 2007 היו חמישה...).
 
לידיעה כללית

• ברכות הן חלק חשוב מאוד מהתרבות הגמבית, נהוג לפתוח בברכת שלום גם אם רק רוצים לשאול שאלה

• כדי לברך קבוצת אנשים מרחוק, נהוג להניף ידיים שלובות

• סגנון הדיבור הנו עקיף ומנומס.

• לא נהוג להתעמת ישירות, סכסוכים נפתרים ע"י מתווך

• הגמביים נוהגים להגיב באנחות קולניות על חדשות, טובות ורעות

• נהוג לראות גברים אוחזים ידיים כאות לידידות, פחות מקובל לראות זוגות מעורבים עושים כך

• הזמן הנו גמיש ("זמן גמביה") אין באמת ציפייה לדייק. יש ניסיון עקרוני להגיע בזמן- אינשאללה...

• מעמד האישה לא השתווה עדיין למעמד הגבר, אבל חינוך בנות נמצא בעדיפות עליונה ותפקיד הנשים משתנה ומתחזק בחברה.

• נשים זרות בגמביה נחשבו ל"גברים של כבוד"- ומקובל שיתרועעו עם גברים בנסיבות חברתיות, שלא כמו הנשים המקומיות

• נהוג להסב את תשומת לב של אדם בשריקה, למשל מלצר או מכר ברחוב

• נהוג לגהק אחרי הארוחה כסימן שהארוחה היתה טובה

איך אומרים?...
שלום -  "Salaam aleikum"
מה שלומך? - "Naka nga def?"